בשני העשורים האחרונים אנו שומעים יותר ויותר על זוגות נשואים שמתגרשים.
בעוד שבעבר גירושין לא היו פופולריים במיוחד, כיום לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 1 מכל 3 זוגות נשואים – מוצאים עצמם “על מדרגות הרבנות” לאחר מסירת הגט ואמירת המילים הידועות לשמצה “מגורשת מגורשת מגורשת“.
מתגרשים שנמצאים לפני או במהלך הליכי הגירושין, מתרכזים בעיקר בשאלת אופן חלוקת הרכוש והזכויות שלהם ברכוש – כיצד תתחלק הדירה שרכשו? איך יתחלקו המניות שאחד הצדדים מחזיק אצלו? איך יקבל הבעל חלק בעסק המצליח שפתחה האישה? איך יתחלקו הזכויות הפנסיוניות שצבר הבעל במרוצת השנים בעבודתו? וכיוצ”ב.
עם זאת, רובם של המתגרשים אינם מודעים כלל לסוגיה נוספת שטמונה בהליכי חלוקת הרכוש שייתכן ותגרור אחריה הוצאות כספיות רבות, ולא רק לטובת בעלי המקצוע שילוו אותם בהליך. כאמור במשפט השגור בפי רבים, אחד הדברים הוודאיים בחיים זה תשלום מסים לטובת המדינה (והעובדה שבסוף כולם מתים, בתקווה שכמה שיותר מאוחר ובשיבה טובה).
הסוגיה המיסויית השכיחה ביותר אשר טמונה בהליכי חלוקת רכוש הינה סביב דירת המגורים המשותפת שרכשו בני הזוג במהלך חיי הנישואין, אותה הם מבקשים למכור כחלק מהליך הגירושין לכל המרבה במחיר.
לדאובנם של בני זוג רבים, ממש רגע לפני מכירת דירת המגורים הם מבינים כי יהא עליהם לשלם “מס שבח” בשיעור של 25% מערך השבח נטו שנוצר לבני הזוג בעת מכירת דירת המגורים.
סוגיה מיסויית נוספת נוגעת למכירת מניות/אופציות שמחזיק אחד מבני הזוג, כאשר בן הזוג האחר, רוצה לקבל את חלקו. אילו בני הזוג יחליטו למכור את המניות או האופציות ולהתחלק ביניהם בתמורה, יופתעו לגלות כי מיד לאחר המכירה ייתכן ויחויבו לשלם “מס רווח הון” בשיעור של 25% על הרווח שנוצר להם ממכירת המניות או האופציות.
עינינו הרואות כי מדובר על כספים רבים שייתכן וניתן יהיה לחסוך ע”י תכנון כלכלי נכון, הן בטרם הנישואין הן במהלך הליך הגירושין וזאת בעזרת עורך-דין בעל ידע ומומחיות בתחום דיני המשפחה בכלל ובתחום דיני המס בפרט.
שאלנו את עו”ד איתי טרוים, מומחה בדיני משפחה ובמיסוי התא המשפחתי על ההשפעות המיסוייות הטמונות בהליך הגירושין ומה צריך לדעת בשביל “לחסוך” כמה שיותר מס.
אין ספק שהנכס העיקרי שצוברים בני זוג במהלך חייהם המשותפים הוא דירת המגורים המשותפת. איך לדעתך במקרה של גירושין, הם יכולים לחסוך את תשלום “מס השבח” שיכול לחול על המכירה?
במקרה של זוגות שמתגרשים יש עניין מיוחד. חוק מיסוי מקרקעין למעשה מאפשר דחייה של תשלום מס השבח כאשר מתבצעת “העברה אגב גירושין“, כלומר מצב שבו אחד מבני הזוג מוכר את חלקו בדירה לבן הזוג האחר.
במצב כזה בן הזוג שרכש את הדירה “נכנס בנעליו” של בן הזוג המוכר וממשיך באופן ישיר את בעלותו בנכס ובכך “מדלגים” בני הזוג על אירועי המס.
בן הזוג הרוכש לא ישלם “מס רכישה” ובן הזוג המוכר לא ישלם “מס שבח” בעבור מכירת חלקו.
אך, אליה וקוץ בה –מדובר על “דילוג” ולא “פטור”. כאשר אותו בן זוג שרכש את חלקו של בן הזוג האחר בדירה, ירצה למכור את הדירה לצד ג’, הוא זה שישלם את מלוא מס השבח בעבור המכירה (ולא רק את מחציתו).
ומה קורה במקרה שאף אחד מבני הזוג לא מעוניין לרכוש את חלקו של בן הזוג האחר והם מעוניינים למכור את הדירה לצד ג’?
במקרה כזה אני ממליץ ומזכיר לצדדים כי תשלום מס השבח הוא רק על השבח נטו שנוצר ממכירת הדירה. ניקח את המחיר שבו עתידים למכור בני הזוג את הדירה, נוריד ממנו את מחיר רכישת הדירה על ידי בני הזוג (בעבר) וכן נוריד את ההוצאות שהוציאו בני הזוג לטובת השבחת הדירה (שיפוץ, מזגן, התקנת חלונות, תריסים וכו’). ההפרש שנשאר הוא השבח נטו שנוצר לבני הזוג ועליו יצטרכו לשלם את מס השבח.
המלצתי הראשונה –קניתם סוכך למרפסת? החלפתם את הדוד? שיפצתם את חדר האמבטיה? שמרו את כל הקבלות והאסמכתאות המעידות על גובה התשלום וכך תוכלו להביאם בחשבון בעת מכירת הדירה ולחסוך משמעותית במס השבח.
המלצתי השניה –היו מודעים לאפשרויות ולפטורים הניתנים במסגרת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה). כך לדוגמא החוק מקנה פטור ממס שבח “לדירת מגורים מזכה” –דירת מגורים ששימשה בעיקרה למגורים וזאת במשך ארבע השנים שקדמו למכירתה והיא הדירה היחידה של המוכר והוא החזיק בה לפחות 18 חודשים טרם המכירה.
במילים אחרות, אם הדירה שבני הזוג רוצים למכור, בנויה למעלה מ-4 שנים, היא מוחזקת על ידי בני הזוג לפחות 18 חודשים והיא דירתם היחידה, ייתכן מאוד והם יהיו זכאים לפטור ממס שבח (עד גובה תקרת הפטור שעומדת נכון לשנת 2023 על 4,846,000 ₪).
מה לגבי מכירת מניות של חברה? מה ההמלצה?
לפי חוק, שמוכרים מניות של חברה, על המוכר לשלם מס רווח הון בשיעור של 25% מהרווח שנצבר לו ממכירת המניות (וזאת בהנחה שאכן נצבר למוכר רווח).
ההמלצה שלי במקרים כאלה ובשביל ל”דלג” על אירוע המס ולחסוך כסף, היא להגיע להסכמות בין בני הזוג, לפיהן בן הזוג שמחזיק את המניות, יעביר במסגרת “עסקת מתנה” לבן הזוג האחר מספר מניות לפי חלוקה מוסכמת ביניהם.
כך, במקום למכור את המניות המוחזקות ולשלם על מכירתן מס רווח הון גבוה, יוכלו בני הזוג להתחלק במניות ולהמשיך להחזיק אותם ולהימנע מאירוע המס.
למעשה ייהנו בני הזוג פעמיים, פעם אחת מאחר ולא ישלמו מס שנכפה עליהם בעקבות הגירושין ובפעם השנייה להנות מעליית ערך המניות, כל אחד לטובת עצמו.
לאחרונה יצאה פסיקה מבית הדין הרבני הגדול שקובעת שהחלק בשווי החברה המגיע לבן הזוג שאינו מחזיק בחברה, יחושב כעסקה החייבת במס, תוכל להסביר בקצרה?
המדובר היה על מקרה שבו לבעל הייתה חברה מצליחה שהוקמה במהלך חיי הנישואין. האישה במועד הגירושין דרשה לקבל מחצית ממניותיו של הבעל באותה החברה (בערכן הכספי).
הבעל טען בפני בית הדין הרבני הגדול (שמהווה ערכאת ערעור על בית הדין האזורי) כי אם יצטרך למכור את מניותיו בחברה, המכירה תחויב במס. לכן, הסכום שעליו להעביר לאישה בגין הזכויות שלה בחברה צריכות להיות בערכי נטו (לאחר תשלום מיסים) ולא בערכי ברוטו (לפני תשלום המס).
באותה מקרה קבע בית הדין הרבני הגדול כי יש צדק בטענותיו של הבעל. בית הדין קבע כי כאשר החוק מחייב את הבעל לערוך איזון ברכוש שצבר, באפשרותו לבחור לתת לאישה את המניות ב”עין” (את המניות עצמן), ולא ב”שווי” (כסף בעבור שווי המניות). לאחר מכן, הבחירה מה לעשות עם המניות, במקרה של חלוקה בעין תהיה של האישה בלבד; אם תרצה- תמכור אותן לצד ג’ (ואז תחויב במיסים), ואם תרצה תוכל להשאיר את המניות אצלה.
בכל מקרה, קבע בית הדין הרבני הגדול כי אין להטיל על הבעל את חבות המס של האישה, לא במקרה של חלוקה בעין ולא במקרה של חלוקה ב”שווי”.
מה דעתך על חלוקת נטל המיסים בהליך הגירושין?
לדעתי עניין המס במיוחד בהליכי גירושין חייב לעבור שינוי מהותי. הן בתי המשפט והן בתי הדין הרבניים צריכים לאמץ את ערכי השוויון בין בני הזוג בעת חלוקת הרכוש. לא ייתכן שצד אחד יישא בכל נטל המס וצד אחר ייהנה מ”פטור”.
כמו כן לדעתי יש לראות בהעברת זכויות שנעשית “אגב גירושין” כמכירה ולמסות באותו המועד את הצד המוכר. כך לדוגמא, כאשר בן זוג מעביר “בהעברה אגב גירושין” את חלקו בדירה לבן הזוג האחר, יהיה על המוכר לשלם את החלק היחסי במס השבח ולהפחית מגובה חבות מס השבח שיהיה על הצד המוכר לשלם בעת המכירה בעתיד.
כמובן, שעניין זה דורש הליך מסודר של חקיקה ואימוץ מצד בתי המשפט ובתי הדין אך לטעמי יהיה זה ראוי ונכון לפעול באופן שוויוני, דווקא בהליכים אלו.
